פסק-דין בתיק ה"פ 1174/03

1.         זוהי תובענה לפסק-דין הצהרתי שלפיו רשאית המבקשת להביא לידי סיום את היחסים המשפטיים שבינה לבין המשיבה בכל הקשור למעמד המשיבה כסוכנת לשיווק ומכירת מכוניות "פיאט", "לנצ'יה" ו-"אלפא" (להלן: - " המכוניות") וכן חלקי חילוף שלהן - באיזור ירושלים. כנגזרת מסעד זה, עותרת המבקשת שיוצהר שאינה קשורה בכל הסכם שהוא עם המשיבה,  ושהמשיבה אינה רשאית לשמש כסוכנת לשיווק המכוניות והחלפים באיזור ירושלים.

            כסעד חילופי עותרת המבקשת לפסק-דין הצהרתי שלפיו זכאית היא ורשאית להביא את היחסים המשפטיים שבינה לבין המשיבה לידי סיום בהודעה של 3 חודשים מראש.

2.         הרקע:

(א)        המבקשת, יבואנית בלעדית של המכוניות הנ"ל, התקשרה עם המשיבה ביום 16.5.95 בהסכמים (להלן: - " ההסכמים") שבהם מונתה המשיבה כמפיצה של המכוניות וחלפים שלהן - באיזור ירושלים, וכן, כמעניקת שירותי מוסך למחזיקי המכוניות.

            להסכמים הנ"ל קדמו הסכמים משנת 1988 ומשנת 1990 שנכרתו בין המבקשת לבין חברה אחות של המשיבה לגבי הפצת המכוניות והחלפים.

            בנוסף, נחתם הסכם שכירות בין המשיבה לבין מוסך אזורי פיאט לירושלים בע"מ, חברת בת של המבקשת, החוכרת נכס מקרקעין בו מנוהלים הסוכנות והמוסך (להלן: - " הסכם השכירות").

(ב)        ביום 30.12.02 הודיעה המבקשת למשיבה שההסכמים (הן הסכם השכירות והן הסכמי הסוכנות והמוסך) יגיעו לקיצם ב-31.12.03 (להלן: - " הודעת הביטול") (נספח "י" לתובענה).

            המשיבה לא השיבה להודעת הביטול.

(ג)         ביום 6.7.03 התקיימה פגישה במשרדי המבקשת, בה נכחו מנכ"ל המבקשת ובעלי המשיבה, מר שמואל אפוטה. בפגישה זו, גרס מר שמואל אפוטה שההתקשרות בין הצדדים היא לעד. ובהמשך, שלח הוא, ביום 27.7.03, מכתב למבקשת (נספח "יא" לתובענה) בו העלה שוב את עמדתו האמורה.

(ד)        בין לבין הועברו מניות המשיבה לחברה זרה אשר הקשר בינה לבין אפוטה לא הוברר כלל.

(ה)        בתגובה שהגישה המשיבה לתובענה גורסת היא שהמבקשת כלל אינה זכאית להביא את ההסכמים לידי סיום, והיא פועלת בחוסר תום לב. לטענת המשיבה, ההסכמים אינם לתקופה בלתי קצובה, אלא לתקופה קצובה המתחדשת בכל פעם (סע' 5 לתגובה), ומכל מקום, אף אם זכאית המבקשת להביא ההסכמים לידי סיום, עליה לפצות את המשיבה. המשיבה טוענת גם לדיירות מוגנת בנכס שהושכר לה על-פי הסכם שכירות.

(ו)         להשלמת התמונה יצויין שהמשיבה טוענת שהמבקשת התחייבה שלא תבטל את ההסכמים באופן חד צדדי וכי הם יעמדו בתוקפם כל עוד עומדת היא בהתחייבויותיה כפי שאכן ארע בפועל. המשיבה, על-פי טענתה, שינתה מצבה לרעה, בכך שהשקיעה סכומי כסף רבים. ההבטחה האמורה ניתנה למשיבה ע"י יו"ר מועצת המנהלים של המבקשת, והבעלים שלה, מר מיכאל לוי, ש"על-פיו יישק דבר" אליבא דמשיבה.

3.         המחלוקת

המחלוקת העיקרית בין הצדדים נוגעת לשאלה:

האם הודעת הביטול ניתנה כדין וההסכמים הגיעו לסיומם ביום 31.12.03 או שהמבקשת קשורה בהסכמים הנ"ל לעד.

אמנם, ב"כ המשיבה בסיכומיו גורס שהמשיבה אינה טוענת שההסכמים נכרתו לעולם ועד, אלא שניתן לבטלם רק כשקמה עילת ביטול. אלא שטענה זו אינה נתמכת בכל עדות מטעם המשיבה, ומר אפוטה גרס אחרת, כפי שעוד יובהר להלן.

שאלה הנגזרת מהמחלוקת האמורה נוגעת לשאלת זכאות המשיבה לפיצוי מהמבקשת במקרה שההסכמים אכן הגיעו לידי סיום ב-31.12.03 כנטען ע"י המבקשת.

4.         טרם דיון והכרעה

חייבת אני עוד טרם הדיון וההכרעה להתייחס לדרך ניהול התיק - שכן יש לדרך זו השלכה מעשית על התיק.